אודותינו

ליצור חיבור טבעי בינינו,
לילדינו ולעולם שסביבנו.

במסגרת פעילותנו ב"במשפחה בטבע", אנו מנחילים לילדים ולמבוגרים חינוך יער בדרך של "שומרי הגן", חזון זה נולד מתוך השראה מעולמם של חברות ציידים-לקטים ותרבויות האדמה. גישה זו מאפשרת לנו להעניק כלים פרקטיים ומשמעותיים, המחברים את המשתתפים – בכל גיל לעולם שסביבם, ומחזקים את תחושת השייכות, העצמאות והמסוגלות שלהם.

הפעילויות שלנו משלבות למידה חווייתית, תרגולים מעשיים ועבודה רגשית עמוקה, שמטרתן לחבר אותנו מחדש לטבע שסובב אותנו, לאנשים שסביבנו ולעצמנו. דרך מרחב ייחודי זה, ילדים ומבוגרים כאחד לומדים, מתפתחים ויוצרים יחד חוויה שבונה תחושת משמעות, חיבור ושמחה.

מה אנחנו עושים?

איננו לומדים "להיות חלק מהטבע" – החיבור הזה טבוע בנו. במקום זאת, אנו מתרגלים להיזכר בו, להעמיק אותו ולחוש אותו מחדש דרך משחקים, תרגילי חיבור ושהייה בטבע. דרך תרגול של הקשבה והבחנה, אנו מפתחים רגישות לעולם שסביבנו: שירת הציפורים, עקבות על האדמה, תנועת הרוח בענפים. כל אלה מאפשרים לנו לחוות מחדש את ההרמוניה הטבעית שקיימת בעולם ובתוכנו.

להיזכר שאנחנו חלק מהטבע

אנחנו מעניקים כלים מעשיים שמחזקים את תחושת העצמאות והביטחון בטבע:

הדלקת אש ללא גפרורים.
בניית מחסות טבעיים שמגנים עלינו .
הסוואה וגששות – לזהות את הסיפור שמספרת האדמה.
צמחי מאכל ומרפא – ללמוד את סודות הריפוי של הטבע.
שפת הציפורים – להקשיב לטבע בזמן אמת ולהבין מה מתרחש סביבנו.

מיומנויות אלה ועוד מעניקות תחושת מסוגלות עמוקה, ומלמדות אותנו לחיות בהרמוניה עם הסביבה – מתוך הכרת תודה וכבוד לטבע שסביבנו.

מיומנויות חיים שמחזקות עצמאות ומסוגלות

בטבע, כל סיפור הופך לחי. בתיאטרון היער המשתתפים יוצרים סיפורים בהשראת החוויות שלהם, כשהיער הופך לתפאורה חיה והדמיון זורם בחופשיות.

בנוסף, סיפורי סיפורים הם דרך עתיקה להעביר ערכים וליצור חיבור בין דורות. הסיפורים מחברים אותנו אחד לשני, לערכים ולמסורות – ומעניקים משמעות מחודשת לכל רגע במחנה.

תיאטרון היער וסיפור סיפורים

קליעת סלים, גילוף בעץ, ליבוד מצמר, תפירה בעור וקדרות עתיקה – דרך המלאכות המסורתיות האלה אנחנו לומדים על החומרים שסביבנו, על יכולות הידיים שלנו, ועל הסיפוק שביצירה טבעית. המלאכות הללו מפתחות לא רק כישורים, אלא גם תחושת תחושת עצמאות ושורשיות לצד הערכה לעולם החי והצומח.

מלאכות יד מסורתיות

ב"משפחה בטבע", הקשר בין הורה לילד הוא הלב הפועם של החוויה. דרך חוויות משותפות של למידה, יצירה ומשחק, ההורים והילדים בונים שפה חדשה של חיבור – שפה שמבוססת על זמן איכות, קרבה והקשבה הדדית.

הזמן הזה מחזק את תחושת השייכות המשפחתית, יוצר זיכרונות לכל החיים, ומעניק כלים שימשיכו ללוות את המשפחה גם מחוץ למחנה.

החיבור הורה-ילד

מי אנחנו

אנחנו אנשי חינוך שחונכו והוכשרו במסגרת "שומרי הגן". מתוך אהבה עמוקה לטבע,

לאנשים ולעולם שסביבנו, אנו פועלים להחזיר לחיים את החיבור הטבעי – לאדמה, למשפחה וללב.

בהשראת חוכמה קדומה של שבטים של ציידים-לקטים ותרבויות האדמה, אנו יוצרים מרחב שבו ילדים,

הורים ומשפחות נזכרים בשייכותם לעולם, לשבט ולמשפחה – וחוזרים לחיות מתוך חיבור ומשמעות.

הכירו את דאטו

נולדתי בגאורגיה ובגיל 9 עליתי לארץ. גדלתי בסביבה עירונית, ותמיד הרגשתי שמשהו שם חסר לי. ככל שהתבגרתי, הרגשתי את הניתוק שהעולם המודרני יוצר בין אנשים, הלבבות, ובין האדם לטבע. מגיל 15 התחלתי לצאת יותר ויותר אל המרחבים הפתוחים – בטיולים, בצבא, בחו"ל. לפעמים לבד בהתבודדויות, ולפעמים עם חברים לימים של מוזיקה, אמנות ושהות חופשית בטבע. שם גיליתי כמה זה עושה לי טוב. כמה אני רגוע יותר, שמח יותר, מחובר יותר – בפשטות, רחוק מטכנולוגיה, קרוב ללב. עם הזמן גם ראיתי שלא כולם יודעים איך להיות בטבע, איך לכבד אותו, איך באמת להרגיש בו בבית – וזה נגע בי עמוק.

אחרי הצבא למדתי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטה, ואפילו עבדתי שנה בהייטק.

מול המסכים בתוך המשרד, הבנתי שהדרך שלי נמצאת במקום אחר. אני מכבד ומעריך את מי שבוחר בעולם הזה, אבל בשבילי – היה ברור שאני צריך משהו אחר. משהו שקשור לאנשים, לטבע, ללהרגיש את מה שהעולם נותן לנו באמת. הבנתי שהמתנה שלי היא בחינוך, ביצירת מרחבים של קרבה ושבטיות, בחיבור לאדמה ולמשמעות. הקורס של שומרי הגן פתח לי דלת להבנה עמוקה יותר של הקשר בין טבע, חינוך וקהילה. שם למדתי איך אפשר לא רק לחיות בטבע, אלא גם ליצור מרחבים שמאפשרים חיבור אמיתי – בין אדם לעצמו, לאחרים ולעולם שסביבו. בעולם שבו כל כך קל להיבלע אל תוך המסכים, אני מרגיש שהלב שלי מחפש, שוב ושוב, את המקומות שבהם אפשר פשוט להיות יחד – לשחק, לגעת באדמה, להקשיב, ליצור.

היום אני פשוט רוצה לחלוק את זה עם אחרים, להזמין אנשים לחוות יחד רגעים של קרבה,

טבע ושבטיות . ב-10 שנים האחרונות אני מדריך בחוגי שומרי הגן באזור גבעת עדה, עבדתי

עם מאות ילידם בגילאי 5-16, עם חלקם עשיתי דרך של 8 שנים של גדילה ולימוד משותפים.
ב-7 שנים האחרונות אני מפיק ומדריך מחנות להורים וילדים בארץ ובגאורגיה

(4 שנים בגאורגיה). שמח ומתרגש לקראת עוד קיץ ביערות גאורגיה.

"שכבנו ללא ניע. רק רגליו של השד מניו ג'רזי, אילו קרב וניצב מעלינו, היו עשויות לגרום לנו להשמיע רחש.

שכבנו במשך שעה והבטנו בשמיים השחורים מלאי הכוכבים, עד שבנקודה מסוימת, למרות שאף לרגע לא

עצמתי עיניים, הפסקתי לחוש שאני שוכב בשדה.

הפכתי לחלק מהתבנית שאליה השתייכו הכוכבים, הרוח הקלילה, והעשב והחרקים.

התחושה הזאת חדרה לתודעתי רק שהצבי הראשון הגיח מתוך העשב.

באותו רגע הבנתי לפתע, שהייתי מוטל שם ללא מחשבה או תחושה, פרט להוויה"

מתוך הספר: "דרכו של גשש"